לא היה לי חשק לאופניים הבוקר. יותר מדי וודקה ולא מספיק שינה עושים לי את זה. מעניין אם הנוסעים הקבועים של האוטובוס מדמיינים להם את הסיפור שלי, מנחשים אותי כמו שאני אותם. הפועלים הפשוטים טרוטי העיניים כמוני, המוכרות או הפקידות שממהרות אל הקפה שני של הבוקר. בתחנה העשירית, רחוב נשר, עולה כמו בכל בוקר בלונדינית בשנות השלושים המוקדמות, לבושה בקפידה. היא קורנת בוקר טוב לגוצה מבוגרת שיושבת במקום הקבוע שלה לפני הדלת האחורית. בימים שאני לא גונב לה אותו, כמובן. אחר כך היא סוקרת בעיניה את האוטובוס, ומתיישבת מיד מאחורי הנהג. תמיד במקום הקבוע, איפה שכולם יכולים לנעוץ עיניים בכתפיים ובשיער שלה, לא יותר, איפה שהיא לא יכולה או צריכה להחזיר מבט. בין שרעפי ההתעוררות שלה, לנוף הבוקר החשוך, היא מן הסתם מרגישה את העיניים של הפועלים נעוצות בה. משהו בשפת הגוף שלה מעיד על ההנאה שהיא שואבת מהחשקים המוקרנים אליה. אבל אז צריך לרדת בתחנה.
-
רשומות אחרונות
ארכיון
קטגוריות
כלים
